תולעת הפארק בכלבים: סימנים, טיפול ומניעה – מדריך מקיף

תולעת הפארק (Spirocerca lupi), הידועה גם בשם "תולעת הוושט", היא אחת מהמחלות הטפיליות הקשות והמסוכנות ביותר שפוגעות בכלבים בישראל. מאז התגלתה לראשונה בשנות ה-80' בפארק הלאומי ברמת גן, התולעת התפשטה במהירות ברחבי הארץ. כיום, היא מאיימת על כלבים בכל רחבי ישראל ומהווה סכנה ממשית לחייהם.

מהי תולעת הפארק?

תולעת הפארק היא תולעת עגולה טפילית שנמצאת במערכת העיכול של כלבים בלבד. התולעת עוברת דרך גופו של הכלב ויוצרת גושים (גרנולומות) בוושט, שעלולים להתפתח לגידולים סרטניים קטלניים. התולעת מועברת על ידי חיפושיות זבל, ומהן לכלבים באמצעות אכילת צואה נגועה או בעלי חיים קטנים שאכלו את החיפושיות הנגועות.

מחזור חייה של תולעת הפארק

מחזור החיים של תולעת הפארק מתחיל בכלב נגוע שמפריש ביצים בצואתו. הביצים נאכלות על ידי חיפושיות זבל, שבתוך גופן בוקעות הביצים ומתפתחות לזחלים. כלב שנוגס בחיפושית נגועה, או אוכל צואה או חומרים אורגניים אחרים שהזדהמו בחיפושיות נגועות, נחשף להדבקה. לאחר עיכול החיפושיות, הזחלים חודרים למערכת הדם של הכלב ונודדים לכיוון אבי העורקים והוושט, שם הם מבססים את עצמם וגורמים לנזקים חמורים.

התסמינים להדבקה בתולעת הפארק

הסימנים להדבקה בתולעת הפארק משתנים בהתאם למיקום התולעת ולשלב המחלה. הסימנים הנפוצים כוללים:

• הקאות ופליטות מזון: הכלב מקיא או פולט מזון זמן קצר לאחר האכילה. תופעה זו נובעת מהגרנולומות שנוצרות בוושט, ומקשות על הכלב לבלוע מזון בצורה תקינה.
• קשיי נשימה ושיעול: כלבים נגועים עלולים להראות סימנים של קשיי נשימה ושיעול, במיוחד כאשר התולעת יוצרת חסימה בוושט או פוגעת בריאות.
• ירידה דרסטית במשקל: כלבים הסובלים מהמחלה עלולים לרדת במשקל בצורה חדה, מכיוון שהם מתקשים לאכול ומאבדים את יכולתם לעכל מזון כראוי.
• ריור מוגבר: הכלב עשוי להראות סימנים של ריור כבד, במיוחד אם התולעת פוגעת בבלוטות הרוק.
• תסמינים נוירולוגיים: במקרים חמורים, הזחלים עלולים לנדוד לחוט השדרה, מה שמוביל לצליעה, כאבי גב, ואפילו שיתוק של הגפיים האחוריות.

אבחון של תולעת הפארק

אבחון של תולעת הפארק נעשה על ידי וטרינר ומבוסס על שילוב של תסמינים קליניים ובדיקות מעבדה. שיטות האבחון כוללות:

• אנדוסקופיה: זוהי השיטה המועדפת לאבחון. במהלכה, מוחדר סיב אופטי עם מצלמה לתוך הוושט של הכלב, כדי לזהות את הגרנולומות ולבחון אם הן עברו התמרה סרטנית.
• בדיקת צואה: בדיקה זו יכולה לאשר את נוכחות הביצים בצואת הכלב, אך לא תמיד הביצים נמצאות בצואה באופן רציף, ולכן יתכן ויידרשו מספר בדיקות כדי לאשר את הנגיעות.
• צילום רנטגן של בית החזה: צילומי רנטגן יכולים לחשוף סימנים לחשד לנוכחות התולעת, כמו גרנולומות בוושט או הסתיידות של חוליות עמוד השדרה.

מניעה של תולעת הפארק

מניעת המחלה היא הכלי היעיל ביותר בהתמודדות עם תולעת הפארק. חשוב להקפיד על טיפול מונע קבוע בכלב, במיוחד אם הוא נמצא בסיכון להדבקה. הנה כמה צעדים שתוכלו לנקוט כדי למנוע את המחלה:

1. טיפולים מונעים: מתן זריקות של דורמקטין או תרופות אחרות ממשפחת האברמקטינים כל חודשיים עד שלושה חודשים יכול להפחית את הסיכון להדבקה. תרופות כגון נקסגארד ספקטרה וטריפקסיס הן אפשרויות נוספות, אך חשוב לזכור שהן אינן מספקות הגנה מלאה.
2. מניעת אכילת חומרים נגועים: הקפידו על איסוף צואת הכלב במהלך טיולים, ומנעו ממנו לאכול צואה, זבל או חומרים אורגניים אחרים שעלולים להיות נגועים.
3. שימוש במחסום פה: לכלבים גרגרנים במיוחד, שידועים בכך שהם נוטים לאכול חומרים שונים במהלך הטיולים, מומלץ להשתמש במחסום פה כדי למנוע מהם להיחשף לתולעת.

טיפול בתולעת הפארק

אם הכלב שלכם נדבק בתולעת הפארק, הטיפול תלוי במידת ההתקדמות של המחלה:

1. טיפול תרופתי נוגד תולעים: הטיפול כולל זריקות דורמקטין או איברמקטין אחת לשבוע, למשך מספר חודשים, כדי לחסל את התולעת והגרנולומות שנוצרו בוושט. הטיפול דורש מעקב צמוד ואנדוסקופיה חוזרת כדי לוודא שהגרנולומות הוסרו.
2. טיפול כירורגי: במקרים חמורים יותר, כאשר הגרנולומות הפכו לגידולים סרטניים, ייתכן שיהיה צורך בטיפול כירורגי להוצאת הגידול. זהו תהליך מורכב ולא תמיד מצליח, במיוחד אם הגידולים פרוסים על פני שטח נרחב.
3. טיפול תומך: במקרים של פגיעה נוירולוגית או דימום פנימי, ייתכן שיהיה צורך בטיפולים תומכים נוספים, כמו סטרואידים להפחתת דלקות או אנטיביוטיקה לטיפול בזיהומים משניים.

חשיבות הביטוח לכלבים

מאחר ותולעת הפארק היא מחלה קשה ויקרה לטיפול, ביטוח בריאות לכלבים יכול להיות קריטי. עלויות האבחון והטיפול בתולעת הפארק עלולות להגיע לאלפי שקלים, וביטוח בריאות לכלב יכול להקל משמעותית על ההוצאות הלא צפויות הללו.
לכן, אם אתם רוצים להגן על הכלב שלכם מפני תולעת הפארק ומחלות נוספות, מומלץ לבדוק את אפשרויות הביטוח לכלבים הקיימות בשוק. בעמוד השוואת הביטוחים באתר שלנו תוכלו למצוא את הביטוח המתאים ביותר לצרכים של הכלב שלכם.

רגישות כלבים לחיסון תולעת הפארק

בין הכלבים ישנם כאלה שמראים רגישות לתרופות מסוימות הניתנות לטיפול ולמניעה של תולעת הפארק. כלבי רועים, ובמיוחד גזעי קולי, רועה אוסטרלי ובורדר קולי, נושאים מוטציה בגן MDR1, שגורמת להם להיות רגישים לתרופות ממשפחת האיוורמקטינים (Ivermectin), תרופות הנפוצות בטיפול כנגד תולעת הפארק, תולעת הלב וטפילים נוספים.

איך פועלת המוטציה בגן MDR1?

הגן MDR1 אחראי לקידוד משאבות לתרופות בדופן התאים, שתפקידן למנוע כניסת תרופות לתאים או להוציא אותן החוצה. בכלבים שנושאים את המוטציה בגן, משאבה זו לא מתפקדת כראוי, מה שמוביל להצטברות התרופות בתאים, ובעיקר בתאי המוח. כתוצאה מכך, התרופות יכולות להגיע לריכוזים טוקסיים, מה שגורם להפרעות נוירולוגיות חמורות כמו אטקסיה, עוויתות ואף מוות.

אבחון המוטציה והטיפול בכלבים רגישים

כדי לקבוע אם הכלב שלכם נושא את המוטציה בגן MDR1, ניתן לבצע בדיקת DNA פשוטה. הבדיקה כוללת שליחת דגימת דם, דם יבש או קבוצת שיער הכוללת שורשים למעבדה. תוצאות הבדיקה מתקבלות בתוך 2-3 שבועות, והן יכולות להראות אחת משלוש אפשרויות:

1. הכלב אינו נושא את המוטציה: במקרה זה, אין בעיה לתת את הטיפולים המונעים הסטנדרטיים כנגד תולעת הפארק.
2. הכלב נושא את המוטציה באלל אחד (הטרוזיגוט): כלבים אלו עשויים להראות רגישות לתרופות. הטיפול מתחיל במינון נמוך ובהדרגה מעלים את המינון, תוך מעקב אחר תופעות לוואי.
3. הכלב נושא את המוטציה בשני האללים (הומוזיגוט): במקרה זה, אסור לתת לכלב תרופות ממשפחת האיוורמקטינים, ויש למצוא חלופות בטוחות לטיפול מונע.

פתרונות חלופיים לטיפול מונע נגד תולעת הפארק

במקרים של כלבים שנושאים את המוטציה בגן MDR1, ישנם פתרונות חלופיים לטיפול מונע:

1. אמפולות אדווקט: אמפולות נגד פרעושים וטפילים נוספים של חברת באייר, בטוחות לשימוש בכלבים שנושאים את המוטציה.
2. תרופת טריפקסיס: תרופה נגד פרעושים ותולעים הניתנת בכדור פעם בחודש ונשמרת בדם הכלב למשך חודש. התרופה בטוחה לשימוש בכלבים שנושאים את המוטציה.

לסיכום

תולעת הפארק היא מחלה מסוכנת שיכולה לגרום לנזק חמור ואף למוות בכלבים. מניעה וטיפול נכון הם המפתח לשמירה על בריאותו של הכלב שלכם, ובמקרה של כלבים מגזעי רועים, יש לשים לב לרגישות לתרופות הנובעת ממוטציה בגן MDR1. הקפידו לבצע בדיקות גנטיות, להימנע ממתן תרופות מסוכנות, ולשקול פתרונות חלופיים במידת הצורך. למידע נוסף על מניעת תולעת הפארק ובחירת ביטוח לכלבים, בקרו בעמוד הבית של האתר שלנו.