תולעי מעיים בכלבים: תסמינים, מניעה וטיפול יעיל

תולעי מעיים בכלבים הן בין הבעיות הבריאותיות הנפוצות ביותר שכלבים עלולים להתמודד איתן במהלך חייהם. אלו הם טפילים פנימיים הנמצאים במעי הכלב ועשויים לגרום למגוון רחב של בעיות בריאותיות, החל משלשולים ועד לבעיות חמורות יותר כמו אובדן משקל ואנמיה. במאמר זה נפרט על סוגי התולעים הנפוצים בכלבים, כיצד הן מועברות, איך לזהות סימנים המעידים על נגיעות בתולעים, ואיך לטפל בהן בצורה הטובה ביותר.

סוגי תולעים נפוצים בכלבים

כלבים עשויים להידבק במספר סוגי תולעים שונים, כאשר כל סוג עלול להשפיע עליהם בצורה שונה. הנה פירוט על סוגי התולעים הנפוצים ביותר:

תולעי קרס (Hookworms)

תולעי קרס, הידועות בשם המדעי Ancylostoma caninum, הן תולעים קטנות ודקות הנפוצות בכלבים. תולעים אלו ניזונות מדם הכלב ומעוגנות לדופן המעי הקטן. הכלבים נדבקים בתולעים אלה במספר דרכים: אכילה מקרקע מזוהמת בזחלי תולעים וביצים, חדירה דרך העור על ידי זחלי התולעים, מעבר מהאם לגור דרך החלב, ומעבר לעובר עוד ברחם.

גורים שנדבקו באופן מסיבי בתולעים אלו עשויים להראות תסמינים חמורים כמו צואה דמית, איבוד משקל, חולשה ואיבוד נוזלים, ואף לסבול מאנמיה קשה שעלולה להוביל למוות. אצל כלבים בוגרים, התסמינים עשויים להיות פחות ברורים ולעיתים יכללו רק שלשולים ואיבוד משקל קל. עם זאת, כלבים בוגרים עשויים לשמש כמקור להדבקה לגורים. הטיפול בתולעי קרס כולל מתן תרופה מתאימה, ולכן מומלץ לתלע את הכלב באופן קבוע כדי לשמור על בריאותו.

תולעים עגולות (Roundworms)

תולעים עגולות הן תולעי מעיים המצויות בעיקר בגורי כלבים וחתולים. אורכן נע בין חצי סנטימטר לסנטימטר, והן נראות כמו חתיכות ספגטי. תולעים אלו עלולות לגרום לגורים להראות עגלגלים ונפוחים, לפתח אנמיה, ולסבול משלשולים, איבוד משקל והקאות. תולעים אלו עוברות מהאם לעובר במהלך ההיריון, והגורים עשויים להיוולד כבר עם תולעים במעיים. בנוסף, הגורים עלולים להידבק בזמן ההנקה כאשר התולעים עוברות בחלב האם.

תולעים עגולות בוקעות במעיים ומשם עוברות באמצעות מערכת הדם אל הריאות. מן הריאות הן זוחלות ללוע ומשם נבלעות חזרה לקיבה, ואז למעיים, שם הן מגיעות לשלב הבגרות. תסמינים כמו שיעול עלולים להופיע בשלב שבו התולעת נמצאת בלוע ובקנה הנשימה. טיפול מונע בגורים חשוב מאוד, כמו גם תילוע נקבות לפני ההמלטה, כדי להפחית את הסיכון להדבקת הגורים.

תולעי סרט (Tapeworms)

תולעי סרט הן פרזיטים נפוצים הנמצאים במעיים של כלבים, חתולים וחיות אחרות. הנפוצה ביותר היא Diphylidium caninum, המועברת לכלב או לחתול על ידי בליעת פרעושים נגועים. בנוסף, תולעי סרט אחרות, כמו Taenia pisiformis בכלבים ו-Taenia taeniaeformis בחתולים, מועברות על ידי מכרסמים נגועים.

תולעת סרט בוגרת מורכבת מראש וגוף ארוך הבנוי ממקטעים רבים. חלק מהמקטעים, הנקראים פרוגלוטידים (proglottids), מתנתקים מגוף התולעת ויוצאים בצואה. ניתן לעיתים לראותם דבוקים סביב פי הטבעת של החיה או על הצואה. תולעת הסרט גורמת לגירוי באזור פי הטבעת, מה שגורם לכלב לשפשף את האזור הנגוע על הרצפה.

הטיפול בתולעים אלו כולל מתן חומרי תילוע, אשר משמידים את התולעים הבוגרות. טיפול נגד פרעושים חשוב גם הוא, שכן הוא מקטין את הסיכון להופעת התולעת שוב.

תולעי שוט (Whipworms)

תולעים אלו, הנראות כחוטים, נעוצות עמוק בדופן המעי הגס והמעי העיוור. תולעת השוט הנפוצה ביונקים כלביים היא Trichuris vulpis, והיא גורם שכיח לשלשולים בכלבים. תולעי השוט אינן נפוצות בחתולים, ולרוב אינן מראות סימנים קליניים אצלם.

תולעי שוט מדבקות לכלבים בכל הגילאים, והסימנים הקליניים תלויים בכמות התולעים במעיים. הסימנים יכולים לכלול צואה רכה או שלשול דמי בעל שכבה רירית. כלבים שנדבקו בתולעת זו עשויים להזדקק למספר טיפולים עד להחלמה מלאה.

איך מתרחשת ההדבקה בתולעי מעיים בכלבים?

ההדבקה בתולעים יכולה להתרחש במספר דרכים שונות:

• אכילת צואה נגועה: כלבים הנוגעים בצואה נגועה בביצי תולעים עלולים להידבק.
• בליעת פרעושים: תולעים שטוחות, לדוגמה, מועברות כאשר כלב מלקק או בולע פרעושים נגועים.
• מגע ישיר עם סביבת נגועה: כלבים יכולים להידבק בתולעים גם על ידי מגע עם חפצים או אזורים נגועים.
• הדבקה מהאם לגורים: חלק מהתולעים מועברות מהאם לגורים דרך השליה או דרך ההנקה.

סימנים קליניים המעידים על נגיעות בתולעים

הסימנים לנגיעות בתולעים אינם תמיד ברורים ויכולים להשתנות בין כלב לכלב. עם זאת, ישנם מספר סימנים שיכולים להעיד על נוכחות תולעים:

• שלשולים או שלשול דמי
• הקאות
• אובדן משקל פתאומי
• תיאבון מוגבר או ירידה בתיאבון
• בטן נפוחה או כאבים בבטן
• גירוי או ליקוק אובססיבי של אזור האנוס

אבחון תולעי מעיים בכלבים

אבחון תולעי מעיים בכלבים מתבצע לרוב על ידי זיהוי תולעים או ביצי תולעים בצואה, אך זוהי אינה השיטה היחידה. במקרים רבים, יש לפנות לווטרינר שיבצע בדיקות מעבדה כמו משטחי צואה או הצפת צואה, כדי לזהות את סוג התולעים המדויק ולקבוע את הטיפול המתאים.

מניעה וטיפול בתולעי מעיים בכלבים

מניעת תולעי מעיים בכלבים היא הדרך הטובה ביותר להגן עליהם מפני הבעיות הבריאותיות הקשות שהן עלולות לגרום. יש להקפיד על מתן טיפולי מנע קבועים הכוללים תילוע – מתן כדורים או סירופים המיועדים לחיסול התולעים. הטיפול המניעתי מומלץ פעם בחצי שנה, ובמקרים מסוימים בתדירות גבוהה יותר, במיוחד אם הכלב נמצא בסיכון גבוה יותר להדבקה, כמו למשל כלבים גורים או כלבות הרות.

טיפול בכלב שנמצא נגוע בתולעים כולל לרוב שני סבבים של תילוע בהפרש של 10-14 ימים. זה נעשה כדי להבטיח שחיסול התולעים יתבצע באופן מלא, כולל השמדת ביצי התולעים שטרם בקעו. במקרים חמורים ייתכן צורך בטיפול נוסף, כמו מתן תרופות או טיפול מקומי.

טיפול מונע והחשיבות בביטוח לכלב

מעבר לטיפולים המניעתיים, חשוב לזכור שההוצאה על טיפולים של תולעי מעיים בכלבים, במיוחד במקרים חמורים או כרוניים, יכולה להיות גבוהה. לכן, חשוב לשקול רכישת ביטוח לכלב שיכסה חלק מהעלויות ויאפשר טיפול מהיר ויעיל במקרים של הדבקה בתולעים או במצבים בריאותיים אחרים – ראו השוואת ביטוחים לכלבים.

סיכום

תולעים אצל כלבים הן תופעה שכיחה אך בהחלט ניתן לטפל בה ולמנוע אותה. הקפדה על טיפולים מונעים קבועים, תשומת לב לסימנים מוקדמים של נגיעות ופנייה מהירה לווטרינר בעת הצורך, יכולים לשמור על בריאות כלבכם ועל בריאות בני הבית. בסופו של דבר, הכלב הוא חלק מהמשפחה, וטיפול נכון ימנע ממנו סבל מיותר וישמור על הסביבה הביתית בטוחה ובריאה.