כלבלבת: כל מה שצריך לדעת כדי להגן על כלבך

כלבלבת, הידועה גם בשמה הלועזי Canine Distemper, היא אחת מהמחלות הוויראליות הקטלניות ביותר הפוגעות בכלבים. המחלה היא רב מערכתית, כלומר, היא תוקפת כמה מערכות גוף במקביל, וכוללת את מערכת הנשימה, מערכת העיכול, ומערכת העצבים המרכזית. בעוד שהווירוס יכול להדביק גם בעלי חיים אחרים, כמו חמוסים ודביבונים, כלבים מהווים את המאגר המרכזי של הנגיף.

כיצד הכלבלבת מתפשטת?

הנגיף מועבר בעיקר באמצעות מגע ישיר עם כלב נגוע או דרך חשיפה להפרשות הגוף שלו. הנגיף נמצא ברוק, שתן, צואה, ואף נוזלים מהעיניים ומהאף. הנגיף מועבר גם דרך חלקיקים הנפלטים באוויר כאשר כלב נגוע מתעטש או משתעל. יתרה מזאת, חפצים מזוהמים כמו קערות אוכל, צעצועים ומשטחים שונים עשויים להעביר את הנגיף לכלבים אחרים.

אחד מהאתגרים הגדולים במניעת המחלה הוא העובדה שכלב שנדבק בכלבלבת עשוי להמשיך להפריש את הנגיף ולהדביק כלבים אחרים למשך מספר חודשים, אפילו לאחר שהסימנים הקליניים נעלמו. בשל כך, החשיבות במניעת המחלה באמצעות חיסון היא גבוהה ביותר.

מי נמצא בסיכון?

בעוד שכל כלב לא מחוסן עלול להידבק בכלבלבת, גורים צעירים הם הרגישים ביותר להדבקה. גורים שנולדו לכלבות מחוסנות מקבלים נוגדנים נגד המחלה דרך חלב האם, מה שמעניק להם הגנה זמנית עד גיל 8 שבועות בערך. עם זאת, רמת ההגנה הזו יורדת במהירות, ולכן חשוב להתחיל בחיסונים כבר מגיל 6-8 שבועות. כלבים בוגרים שאינם מחוסנים, או כאלה שלא קיבלו זריקות דחף בזמן, נמצאים גם הם בסיכון גבוה להידבק בכלבלבת.

מהם התסמינים של כלבלבת?

הסימנים הקליניים של המחלה עשויים להיות מגוונים ולהופיע בדרגות חומרה שונות. בין הסימנים הראשונים ניתן למצוא:

• הפרשות מוגלתיות מהעיניים ומהאף: מדובר באחד מהסימנים המוקדמים והמזוהים ביותר עם המחלה.
• חום גבוה: הכלב עשוי לפתח חום גבוה שמלווה בחוסר תיאבון ודיכאון.
• שיעול וקשיי נשימה: הנגיף תוקף את דרכי הנשימה ויכול להוביל לדלקת ריאות.
• בעיות במערכת העיכול: שלשולים והקאות הם תסמינים נפוצים, במיוחד בשלבים המתקדמים יותר של המחלה.
• סימנים נוירולוגיים: המחלה עלולה לפגוע במערכת העצבים ולגרום לעוויתות, שיתוק חלקי או מלא, ובעיות קואורדינציה. לעיתים, הסימנים הנוירולוגיים מופיעים רק לאחר שהסימנים האחרים כבר חלפו.

אבחון כלבלבת

האבחון של כלבלבת הוא תהליך מורכב ולעיתים דורש מספר בדיקות כדי להגיע לתוצאה חד משמעית. הווטרינר יבצע תחילה בדיקה פיזית ויבחן את ההיסטוריה החיסונית של הכלב. במקרים מסוימים, הוא עשוי להמליץ על ביצוע בדיקות דם כדי לבדוק את רמת התאים הלבנים או על בדיקת PCR לאיתור הנגיף בדם או בנוזלים אחרים בגוף. במקרים קשים יותר, ניתן לקחת דגימות רקמה לבדיקות היסטולוגיות, אך הליך זה פחות נפוץ.

הטיפול בכלבלבת

לצערנו, אין תרופה שמסוגלת להשמיד את נגיף הכלבלבת, ולכן הטיפול מתמקד במתן תמיכה לכלב החולה ובמניעת זיהומים משניים. הטיפול כולל:

• מתן נוזלים ומלחים: באמצעות עירוי כדי למנוע התייבשות ולשמור על איזון אלקטרוליטים בגוף.
• אנטיביוטיקה: למניעת זיהומים משניים שעלולים להתפתח כתוצאה מדיכוי מערכת החיסון.
• משככי כאבים: להקלה על הסבל של הכלב ולהורדת חום.
• תמיכה תזונתית וסביבתית: הכלב זקוק לסביבה שקטה ונעימה כדי להתאושש מהמחלה.

במקרים חמורים בהם המחלה פגעה במערכת העצבים, ייתכן ויידרש טיפול נוסף להקלה על עוויתות ולשליטה בפרכוסים.

מניעת כלבלבת באמצעות חיסון

החיסון נגד כלבלבת הוא חלק בלתי נפרד מחיסוני השגרה לכלבים. גורים צריכים לקבל את החיסון הראשון בגיל 6-8 שבועות, ולאחר מכן יש להמשיך בחיסוני דחף כל 3-4 שבועות עד גיל 16 שבועות. כלבים בוגרים זקוקים לחיסון משמר כל שנה, או בהתאם להמלצת הווטרינר. חשוב מאוד להקפיד על לוח החיסונים, מכיוון שהמחלה מסוכנת ביותר וכל מגע עם כלב נגוע עלול להוביל להידבקות.

תמונת מצב עולמית של כלבלבת

בעוד שהחיסון נגד כלבלבת הוביל לצמצום ניכר במקרי המחלה ברחבי העולם, המחלה עדיין קיימת באזורים עם שיעורי חיסון נמוכים, בעיקר בקרב כלבים משוטטים או כלבים שלא חוסנו כראוי. במקומות מסוימים, רואים עלייה במקרי כלבלבת, בעיקר בשל התפשטות הנגיף מבעלי חיים פראיים כמו דביבונים ושועלים, ולכן חשוב להמשיך ולחסן את כל אוכלוסיית הכלבים כדי למנוע את התפשטות המחלה.

סיכום

כלבלבת היא מחלה ויראלית מסוכנת וקטלנית, אך באמצעות חיסון, זיהוי מוקדם וטיפול תומך, ניתן למנוע את המחלה ולהגן על כלבכם. שמירה על לו״ז החיסונים המומלץ היא הדרך הטובה ביותר למנוע את הסיכון למחלה, ומודעות לסימני האזהרה המוקדמים יכולה להציל חיים. זכרו, המחלה קשה לטיפול אך קלה למניעה, וכל מאמץ שנעשה לשמור על בריאות כלבכם יכול לעשות את ההבדל.